פגישה מרתקת עסקית X3

09.11.2016

 

שלום חברים וחברות.

 

איזה כיף לספר לכם מניסיוני העסקי בסין  ולהעביר לכם טיפים  עסקיים לפעילות בשוק. הכול מעניין, מרתק ובעיקר אתגרי.

 

 הסינים כה שונים מאתנו וכל רגע איתם מצריך אנרגיות מיוחדות.  


 

אז, בו נצא לדרך עם  אתגר החודש.


 

ביציאה מתחנת הרכבת בבוקר מוקדם חיכה לי ולביל  נהג עם רכב מפואר שאמור לקחת אותי למפעל הייצור.

 

 התחלנו בנסיעה ושמחתי לראות שהעיר בנויה מרחובות מרווחים עם בניינים מודרניים

 

ורבי-קומות. באחד הרחובות  ממוקם קניון רחב- ממדים עם שלוטים גדולים של מותגים מערביים : לקוסט, מנגו. בי אנד אייג', בית הקפה סטארבאק, מק דונלד ועוד.

 

יוצאים מהעיר ושדות אורז משני צידי הדרך מתגלים בפנינו. גידולי השדות מגיעים עד הכביש. עקפנו גשר בבניה שעדיין נתמך על ידי פיגומי עץ המחזיקים אותו מסביב.  


 

המפעל עצמו היה מתחם גדול הבנוי ממספר רב של מבנים,

 

 פנינו ימינה למבנה בולט וחד קומתי  בצבע ורוד  , , החנינו את הרכב באזור החנייה המרווח.' ומסביב נראה הגינון מעוצב ומטופל  במיוחד.

 

 

 

 נכנסנו למבנה התצוגה של המפעל, שהיה גדול יחסית, כיוון שנועד לאכלס בכל יום עשרות מבקרים.

 

במקום פוזרו מקומות ישיבה לניהול משא ומתן עסקי ובאותה השעה כבר

 

נכחו במקום עשרות אנשי מכירות.


 

ביל ואני הוזמנו לחדר גדול ומרשים במיוחד.

 

תוך כדי טקס הכנת התה,הסתובבתי באולם התצוגה הגדול ובחרתי כמה מוצרים הנראים לי מעניינים בשוק שבו אני עוסק.

 

 

 

התחלנו לדון ביכולות הייצור ובשינויים שביקשתי לבצע בחלק מהם. בדקנו גם אפשרויות

 

של צביעת חלקים, צורות האריזה ועלות המוצרים.


 

השיחה הייתה קולחת ועניינית. בסופה ביקשו המארחים שנתלווה אליהם

 

לסיור באתרי הייצור.

 

אתר הייצור היה גדול במיוחד, עם מבנים חד קומתיים רבים, כשכול מבנה הוא יחידת ייצור ניפרד. במבנה אחד מייצרים את חלקי הפלסטיק. בשני מייצרים את חלקי האלומיניום. במבנה אחר מחברים את החלקים , ועוד ועוד. סיור ארוך ומייגע של למעלה משעה.  


 

כשסיימנו את הביקור במפעל הלכנו לאכול ארוחת צהריים

 

במתחם האירוח, שהיה קרוב לחדר האוכל. ישבנו סביב לשולחנות

 

עגולים .

 

 הצטרפו אלינו לארוחה אורחים ממדינות נוספות; מדרום אפריקה, מסינגפור והיו

 

גם אמריקאים אחדים. השיחה התנהלה באנגלית והנעימה את זמן

 

הארוחה. כל אחד מהיושבים סיפר ושיתף את חוויותיו והיו גם

 

מעט צחקוקים על  סיטואציות מוזרות עבורנו בתרבות הסינית.

 

 

 

. בסיום הפגישה קיימו המארחים טקס פרידה ארוך. הם עמדו

 

מצדה האחורי  של המכונית וחיכו שניכנס אליה, רק אז הרגישו רשאים

 

ללכת, תוך שהם מלווים אותנו במבטם. חזרתי למלון בשעות אחה"צ המאוחרות.

 

 

 

קבעתי פגישה נוספת לבוקר שלמחרת באותה עיר.  את פניי קידמה נציגת

 

מכירות יפהפייה בשם מרינה. לשאלתי, התברר שהיא הקדימה

 

לפגישה בשעה וחיכתה לי בלובי, כי פחדה שתתעכב.

 

 תוך כדי הנסיעה  למפעל ייצרתי גואנשי עם מרינה. שאלתי פרטים על מהות החברה, מספר העובדים ופרטים על רמותהשכר ותרבות העבודה.


 

דרך הנסיעה למפעל נראתה לי מוכרת. המקומות וצירי התנועה נראו דומים. קניון גדול ממדים עם שילוטים גדולים של מותגים מערביים : לקוסט, מנגו. אינץ אנד או, בית הקפה סטארבאק, מק דונלד ועוד.

 

יוצאים מהעיר שדות אורז משני צידי הדרך. גידולי השדות מגיעים עד הכביש. עקפנו גשר בבניה שעדיין נתמך על ידי פיגומי עץ המחזיקים אותו מסביב.  

 

 

 

כשנכנסנו לשער המפעל נפתרה התעלומה. זה היה המפעל שביקרתי

 

בו אתמול. הרגשתי נבוך. לא ידעתי מה לעשות.

 

החלטתי להעמיד פנים שזו לי הפעם הראשונה שאני מבקר

 

במפעל. קיוויתי שלא אראה מישהו שראיתי אתמול או שמישהו

 

יזהה אותי ויחשוף את סודי למרינה. הגענו לחדר התצוגה המוכר,

 

ולשמחתי לא זיהיתי אף אחד ואיש לא זיהה אותי. הוצאתי את

 

המכתבייה בזהירות בכדי שלא אוציא בטעות כרטיס ביקור עם סמל

 

המפעל, שרק אתמול קיבלתי מביקורי פה.

 

 

 

שוב הביאו לי את אותם

 

קטלוגים ושוב הוצאתי  את המוצרים שביקשתי אתמול.



 

 שוחחנו. אכן קבלנו את אותם נתונים טכניים , אבל מחירים שונים בתכלית מהמחירים שקבלתי אתמול.

 

 

 

נשאלתי אם ארצה לעשות סיור במפעל. השבתי שלצערי עליי

 

למהר לפגישה נוספת. אבל...אין ברירה ..שלא יעלבו...עשינו סיור מהיר במפעל וחזרנו  

 

לחדר הישיבות. מרינה ביקשה להרשים אותי ולקחה אותי לבית מלון

 

מפואר, שם אכלנו בחדר מהודר שתואם מראש. לארוחה הגיעו

 

נציגים מהמפעל בו ביקרנו, אך גם שם לא היו אנשים שנפגשתי אִתם

 

אתמול כנראה אנשי מפתח של רשת הגואנשי של מרינה.

 

כשחזרתי לבית המלון ועליתי לחדרי, סיכמתי את הפגישה

 

השנייה. חשבתי שאולי זה טוב שביקרתי שוב באותו המפעל וראיתי

 

את ההבדלים.

 

 

 

התארגנתי לפגישה הבאה עם נציגת מכירות נוספת וירדתי ללובי

 

לפגוש אותה. הפעם הגיע רק הנהג, שלקח אותי למשרדים שהיו

 

בקרבת מקום אספנו את מי י . בעלת החברה ,

 

כשיצאנו לדרך ונסענו באותם הצירים. עקפנו גשר בבניה שעדיין נתמך על ידי פיגומי העץ המחזיקים אותו מסביב. 

 

חיוך קל התפשט על פניי. הגענו שוב לשער שבו ביקרתי כבר פעמיים, ושוב נכנסנו

 

לחדר הישיבות, שהיה גדוש באורחים ומארחים. קיוויתי שיתמזל

 

שוב מזלי ולא אפגוש מישהו מוכר. לפתע ניגש אליי אחד המנהלים

 

ולחץ את ידי. לא יכולתי לדעת אם זו פגישתנו הראשונה, השנייה או

 

אולי השלישית.

 

 

 

בחדר הישיבות ביקשתי את אותם קטלוגים ואותם

 

המוצרים, כאילו זו הפעם הראשונה, וגם הפעם קיבלתי מחירים

 

שונים לגמרי,

הסתובבתי בתחושה שנוכחותי במפעל בפעם השלישית ידועה להם.

אמרתי למיי שברצוני להזמין אותה לארוחת ערב מחוץ למפעל.

כך ביקשתי לחמוק מהסיור במקום. חששתי שאראה שוב את אותם

מנהלים, כיוון שהמשמרת היומית לא הסתיימה

כעבור שעה יצאנו לאכול במרכז העיר.

 

במהלך השיחה

 

סיפרתי לה, באומץ רב, מה קרה לי ביומיים האחרונים, איך מצאתי

 

את עצמי שלוש פעמים באותו המפעל. בכל פעם עם נציג של חברה

 

אחרת. אמרתי למיי, שכל נציג מכירות, אמר לי

 

שהוא לוקח אותי למפעל “שלו״.

 

מיי לא נראתה מופתעת מדבריי.  היא סיפרה שהמפעל הוא אתר

 

ייצור גדול, השייך לאיש עסקים שרכש  כמה מפעלים ואיחד אותם

 

לתוך מתחם אחד, ושהוא כלל אינו עוסק במכירות. היא המשיכה

 

וסיפרה, שבמפעל יודעים לייצר אך לא עוסקים בשיווק  ובודאי לא בשיווק בינלאומי,


 

 וכל חברה מסחרית רשאית להביא את הלקוחות שלה ולעניין אותם במוצרים.

 

המפעל מצדו נותן להם את האפשרות לארח את האנשים ולסגור עסקאות. זו שיטת העבודה וזו הסיבה שביקרתי שלוש פעמים באותו

המקום, בכל פעם עם איש מכירות אחר. כל נציג מייצג חברה אחרת,

וההבדלים המשמעותיים במחירים מהיחסים והקשרים

Please reload

Please reload

פוסטים אחרונים

אבי הוברמן

יזם ואיש תעשייה.

 

 מאות מיזמים בישראל, סין ואירופה ומגוון, ומעל ל-1000 ימי פגישות בסין, ו- 1200 ארוחות עסקיות שהפכו לשיתופי פעולה מצליחים.

הצטרף לרשימת התפוצה שלנו

והשאר מעודכן