הצטרף לרשימת התפוצה שלנו

והשאר מעודכן

אבי הוברמן

יזם ואיש תעשייה.

 

 מאות מיזמים בישראל, סין ואירופה ומגוון, ומעל ל-1000 ימי פגישות בסין, ו- 1200 ארוחות עסקיות שהפכו לשיתופי פעולה מצליחים.

פוסטים אחרונים

לידת בקבוק השמפו החדש – סיפור אישי


אבא שלי ואני יושבים מול קערית של תפוחי עץ, בשנות השבעים של המאה הקודמת, במרפסת בתינו , שברמת גן. אבי לוקח תפוח עץ ומקלף את קליפתו וכרגיל היה מקלף שכבה עבה של הקליפה והיה נותן לי אותה כדי שהילד יגדל ויתחזק וזה גם מה שאהבתי מהתפוח והוא אכל את פנים התפוח ... תוך כדי שיחה ואכילה אבא שלי לפתע קם....כנראה ניזכר במשהו , מחפש בערימת

המכתבים והניירת שבתיקו (תיק עור בלוי) ........ אכן מצא פרוספקט שקיבל בדואר....ומוסר לי ,

אני מבין שזה מכתב פרסומי. והוא מבקש ממני שאסביר לו מה כתוב. אבא שלי ידע רק פולנית ואידיש ומעט מאוד עברית. אני פותח.... מדפדף...מעיין...פרסום על תערוכה שאמורה להיות בגרמניה. אני מנסה להסביר לאבא שלי שהפרסום הוא מארגון שקורא לעצמו "מכון האריזה הישראלי" הפרסום על משלחת היוצאת ל......... לתערוכה..... גרמניה...דיסלדורף, .אינטרפק.....לי זה לא אומר דבר, ונראה לי שגם לאבא שלי לא משהו ו..... ממשיכים בטקס הקילוף והאכילה....ואני משוחח קצת עם אבי בשפת התקשורת הרגילה שלנו שבה אני מדבר בעברית והוא עונה לי ביידיש.. אבא שלי שואל לשלומי כי זו הייתה תקופה שהייתי בהתמודדות מורכבת מחיי הנישואין שלי, היפרדות לאחר שנה בלבד של נישואין, שעלו על שרטונאלצתי לחזור לבית הורי,. אני סטודנט בשנה השלישית שלי במרכז לחינוך טכנולוגי בחולון תקופה של לימודים אינטנסיביים ללימודי "עיצוב תעשייתי". מחזור ראשון. תוך כדי שיחה חודרנית של אבא שלי, על עתידי...על העסק שהוא מנהל ולבטיו, סיפר לי על העובדה שהשימוש בבקבוקי הזכוכית הולכת ונחלשת ונכנסים לשוק בקבוקים ומכלי פלסטיק .

ספרתי לו על הפרויקט החדש שקבלתי....שבחולון . בתל גיבורים, נפתח בית ספר תיכון מקצועי חדש , והחליטו שאחת המגמות תהיה עיצוב תעשייתי, בקשו ממני לפתוח ולרכז ולתכנן את המגמה. , אני מספר לו על ההזדמנות הגדולה שנחשפתי אליה. על העבודה הקשה בהקמת בית ספר חדש בחולון., בניית תכניות לימודים. גיוס מורים...הכשרתם ..בניית סדנאות. תקציבים ועוד......דברים ונושאים שמעולם לא עסקתי בהם. ותוך כדי שיחה. אבא שלי מבקש ממני שאבדוק עבורו את נושא התערוכה שבגרמניה, על האפשרות לצאת עם המשלחת. אני לוקח שוב את הפרוספקט והפעם בעיון יותר מנסה ללמוד את הכתוב ומשמעותו... אכן....בדקתי ..אפילו בקרתי במפגש ההכנה שהתקיים במשרדי המכוון שהיו אז ברחוב בן יהודה שבתל אביב. לאחר כמה ימים בשיחותינו בערב הצגתי לפניו את המידע על המשלחת ועל הביקור בתערוכה . אבל, אבא שלי משתיק אותי, נהיה שקט ומבקש ממני שאני אצא. לתערוכה. אני מופתע מה לי ולתערוכה. ניסיתי לשכנע אותו שזה חשוב עבורו, לי אין עניין בנושא , הכיוון שלי זה לפתח את הוראת העיצוב בבתי ספר תיכוניים, אבל...קשה לומר "לא" לאבא שלי,.....ואכן יצאתי לנסיעה ללא שום הכנה מיוחדת. יצאתי עם המשלחת לטיסה לאינטרפק שבדיסלדורף (זו הפעם הראשונה שטסתי במטוס), דרך ציריך שבשוויץ, כאשר אני חסר ביטחון, צק -אין, בדיקות ביטחוניות. מתי ? איפה ? איך עולים לטיסה ?....אני צמוד כול הזמן לחברי המשלחת כדי שלא אלך לאיבוד. חברי המשלחת המכירים אחד את השני יושבים בטרמינל ומשוחחים על הא ועל דא. אני יושב ומאזין ולא מבין חלק גדול ממונחי שיחתם, אבל, הבנתי שבמשלחת נמצאים מרכזי הכובד החשובים ביותר בתעשיית האריזה ומשתמשי האריזה בישראל. (מהלן קרטיס, יצהר...כרמל מזרחי תיא, שמן . פלסטיב יקום, ועוד). ואני הקטן והפחות מנוסה בחבורת "אריות" אלו נחשף לראשונה לעולם ה"ביקוש," וההיצע". מונחים של "קהל מטרה", של "אסטרטגיה" "טקטיקה" שהן זרות לי לגמרי. אבל. הייתי מאוד מסוקרן מהשיחות...ומההתמודדות העסקיות שלהם. פעם ראשונה שאני רואה כרטיס בקור....כמובן שלי לא היה. בבוקר מוקדם יצאנו באוטובוס לכיוון התערוכה, האוטובוס נעצר באחת מהכניסות לתערוכה . וכולם יורדים במהירות, ואני ניכנס לתוך זרם עצום של אנשים, גברים בעיקר, מחויטים ומעונבים, נוהרים לתוך מבנה התערוכה, אין לי מושג לאן ללכת...מה לראות...ובכלל מה קורה כאן...אפילו...קצת הייתי עצוב....מרגיש זר, זה לא אני, מה אני עושה פה, אני צריך לבלות פה 7 ימים רצופים.

מבט לעבר המפה הגדולה שהופיע על לוח עצום בכניסה, הבנתי את מיקומי, נפרסו 16 האולמות , ומפה אני כבר צריך להתחיל לנווט לבד, והחלטתי שנלך לפי הסדר בצורה שיטתית. אין לי מושג מה ההבדל בין האולמות השונים. הצבעים והסימנים, האנגלית של "אורט" שבה למדתי לא הספיקה כדי שאבין את כול מה שכתוב, אבל נהרתי עם זרם הנכנסים ונכנסתי פנימה. במבט מחודש במפה, הבנתי שהחלק של מכונות אריזה המסומנים בכחול, משקפים כ 10-12 אולמות, כלומר עיקר התערוכה. אולמות 1-5 חומרי גלם לאריזה, אולמות 6-7-8 צבע האדום רשום מוצרי אריזה, החלטתי שאצא לכיוון אולמות אלו,. כי זה נראה מצומצם יותר, ויהיה לי יותר קל. ואכן יצאתי לכיוון אולמות אלו.

כבר בתחילה הבנתי שאולם 7 הוא 3 קומות כך שבחישוב מהיר הייתי אמור לראות 5 אולמות לפחות. נכנסתי לאחד האולמות והתחלתי ללכת לאורך ביתני התצוגה של החברות השונות. , ראיתי ביתנים רבים של בקבוקי זכוכית למזון, שקיות פלסטיק, צנצנות למזון. לתרופות, ביתנים רבים עם מכסי מתכת ופלסטיק. בקבוקי פלסטיק. חביות מתכת ופלסטיק, דליי פלסטיק, קופסאות מפלסטיק. אביזרים שונים, אריזות נייר צבעוניות ועוד ועוד. נזכרתי בשיחתי עם אבא שלי, שאמר שתעשיית הפלסטיק החלה לתפוס את מקומה של תעשיית הזכוכית. מיגון עצום של מוצרים שלא הכרתי ואף לא התעניינתי בהם מעולם שוטטתי כילד בחנות צעצועים, חנות חדשה ולא מוכרת, לא ידעתי ולא הבנתי מה אני אמור לעשות עם כול מה שראיתי. נכנסתי פה ושם לביתנים השונים והתברר שבעברית זה בלתי אפשרי להסתדר וכאמור האנגלית שלי לא סייעה לי במיוחד, לא ברור לי למה....כנראה שרפרטואר המילים שלי באנגלית לא הספיק כדי לנהל שיחה עסקית רלוואנטית.

למען האמת גם לא היה לי מושג מה לשאול ? אבל ...זה עניין אותי מאוד....סקרן בצורה יוצאת דופן כמו מכסה עם דלת פתיחה על ציר. בקבוקים קטנים עם מכסה מיוחד לטיפות לעיניים.....יואי..מה זה......מכסה שבלחיצה עליו הוא מרים ומוציא את הנוזל שבתוך הבקבוק...ממש משאבה שהייתי רואה כמוה ממתכת להוצאת נפט מג'ריקן גדול לתנור החימום, אבל זו הייתה משאבה שכול חלקיה מפלסטיק- נקי. צבעוני. קטן. מבריק, נראה ממש כמנוע קטן ומסקרן להוצאת הנוזלים. היו עוד מכסים שונים ומגוונים מפלסטיק, בצורות מעניינות ומרתקות. ולא מכסי המתכת החיוורים שאותם הכרתי. כיוון שכרטיס ביקור לא היה ברשותי ולהתחיל בשיחה בביתנים השונים לא היה לי מושג על מה. לכן נישאר לי פשוט לאסוף קטלוגים של המוצרים. שגם פה נתקלתי לפעמים בבעיה ,כי את הקטלוג צריך לבקש, הוא לא תמיד מונח חופשי בתצוגה. לכן בטח פספסתי כמה קטלוגים שהתביישתי לבקש. סיימתי את היום הראשון עם ערימה כבדה מאוד של קטלוגים, ויצאתי לנקודת המפגש של הקבוצה. חזרנו למלון עייפים אך מרוצים, החברה הציעו שכדאי לי לשלוח את הקטלוגים לארץ דרך הדואר שנמצא באזור החנויות והלוגיסטיקה בין אולמות התצוגה. .... וכך עשיתי במשך 7 הימים עברתי כמעט את כול הביתנים , הכחולים הצהובים והאדומים ואספתי קטלוגים, פה ושם התעכבתי כי היה ביתן מעניין, צבעוני ומזמין...... כך, כול יום בסביבות הצהרים , לאחר ביקור באחד הביתנים , כשהכתפיים כבר כאבו לי ממשקל הקטלוגים, עשיתי הפסקה .ניגשתי לאזור החנויות שבו יכולתי גם לאכול (תמיד המעדן -נקניקיה עם כרוב חם וחרדל) קצת לנוח ובעיקר ללכת לדואר ולשלוח את הקטלוגים לארץ. בדואר רכשתי קופסת קרטון, מילאתי את הפרטים ושלחתי אותם לארץ. שלחתי למעלה מ 40 ק"ג של קטלוגים, בעצם לא ראיתי את התערוכה כי הייתי עסוק בטכניקה ואסטרטגיה לקבלת הקטלוג בכול ביתן וביתן. כך בארץ, בעודי עדיין סטודנט, ועוסק בלהיטות בתכנון מגמת "עיצוב תעשייתי" במקיף תל גיבורים שבחולון, בפתיחת שנת הלימודים הקרבה , בהצטיידות לבית הספר, בהכשרת מורים. בניית תכנית לימודים ומשאבים שיש צורך לקבל. כמעט כול כמה ימים הגיעה חבילה ששלחתי מהתערוכה בגרמניה, שאותה הייתי פותח בלהיטות, נזכר בחוויה המיוחדת והמעוררת השראה שעברתי בגרמניה. .מציג לאבא שלי, את הקטלוגים שקבלתי, הוא הסתכל ושתק . התחלתי להתאהב בחומרים, בעיקר במוצר הפלסטיק ואפשרויותיו הרבים, וכך תוך הגעת הקטלוגים, ואיתם כמה דוגמאות מייצגות שהצלחתי לקחת ולשלוח לארץ . מצד אחד אני התחלתי להרגיש מאוהב בחומרים החדשניים, ואהבה אליהם חדרה לעורקי, ומצד שני אבא שלי ביכה על העובדה שהמוצרים שהבאתי רק מכבידים על העסקים שלו, כי הם ייכנסו ויפגעו בעשייה שלו בזכוכית ומכסי המתכת. כך בחופשת קיץ 1977 , עסקתי במיון הקטלוגים לפי נושאים, והצגתי את הכול לאבא שלי, ופה ושם הייתה לו הערה, סיוע. או התייחסות עסקית שלא תמיד הבנתי את משמעותה.. רק לאט לאט הבנתי שאבא שלי לא ידע שהפסקה או ירידה בשימוש בבקבוקי הזכוכית הייתה הזדמנות חייו, הזדמנות עסקית חד פעמית וחשובה ושהיה כדאי לנצלה כיוון שמוצרים אלו עדיין לא היו פופולאריים בשוק הישראלי , היו רק ניצני בקבוקי פוליאתילן וייצור שפופרות מפלסטיק. כלומר אבא שלי יכול היה להיות בחזית השינוי ואפילו להוביל את השינוי., בתקופה שכמעט לא היו בקבוקי שמפו בארץ (היה רק סבון נוזלי של תיא- דרמפון, בת אורן. שמפו ביצים ועוד.).

כך נפגשנו שני בורים-אני ,שלא מבין בעסקים ואבא שלי שלא הבין את המהפכה שעומדת להתחולל. אז החלטתי להמשיך להתעניין, ולהביא את החומרים והמוצרים לארץ. החלטתי שאנסה לקבל פרטים אצל אותם חברות שמופיעות בתמונות הקטלוגים שבהם מוצגים בקבוקי הפלסטיק, בקבוקים וצנצנות מזכוכית. מכסים ואביזרים, כך שהייתי עסוק רק בכמה עשרות קטלוגים , אולי קצת יותר ממאה.

וכעת איך נעמוד איתם בקשר?...תחילה שוחחתי איתם בטלפון אך הבנתי מיד שזה לא יעיל. גם מכיוון ש 100 המילים הבודדות באנגלית שהיו לי לא היו מספיקות, או לא היו זהות לאותם המילים שהמשוחח השתמש בהן אתי, כך שקשיי התקשורת היו בלתי סבירים לניהול עסקה. לאבא שלי היה חבר טוב- מר רינניגר, ואיתו התייעצתי אתו, (ריינינגר היה הראשון שחשף את אבי לבקבוקי הזכוכית. כשאבי עלה לארץ בחיפושי עבודה בתל אביב ) אבי היה ניצול שואה , יליד העיירה וולודאבה שבדרום מזרח פולין, על גדות נחל הבוג . כ 10 קמ צפונית למחנה ההשמדה סוביבור, שהה ביערות הקפואים של פולין במסגרת הפרטיזנים שעסקו בהישרדות ולחימה ,סיים את המלחמה בתחנת הרכבת בבוקרשט שברומניה. ובתום המלחמה צרפו אותו לתנועת גורדוניה שריכזה את הפליטים במחנה העקורים שבבארי -בדרום איטליה , תוך כדי תנועה לדרום איטליה התחתן והוליד את אחי, ועלה לישראל בינואר 1948 בצורה בלתי לגאלית. כאשר אבי ואמי קבלו תעודות מזויפות של אח ואחות החוזרים לקיבוץ בישראל, ואחי בזרועות אישה אחרת. מהפחד שמא האישה תיקח את ילדו (אחי) ובשמירת עין שלא תיעלם, ומצד השני אמי עוסקת ברישום תעודות הזהות הישראליות, נרשמו תאריכי הלידה של אימא שלי ואבא שלי על אותו תאריך, כך שעד יום מותו לא ידענו את גילו , ומהו תאריך לידתו. כך היה אבא שלי....וכך הורדו בחוף מבטחים בצפון הארץ . תחילת דרכו העסקית הייתה במעברה בחדרה , ולפרנסתו היה גונב כול בוקר דלי עם סיד שהיה מוציא מתוך חבית גדולה שהייתה פזורה בשטח המעברה ויוצא לחדרה לצביעת דירה ולקבל את הפרוטות הישראליות הראשונות כאשר בסופי שבוע יצא לדייג , וכך שרד למחייתו עם אישה וילד. אחרי תקופה קצרה הצפין לחיפה שם ניסה את עסקי חלוקת בקבוקי הבירה לחנויות בחיפה. , אבל המשאית התהפכה ואיבד את כול רכושו הדל , ודבר שאילץ אותו לעבור עם משפחתו ( גם אני נולדתי בינתיים) 4 נפשות ולגור יחד עם משפחת חברים בקרית טבעון- שתי משפחות בשני חדרים,... אבל עבודה - אין. אבא הבין שעבודה תימצא רק בעיר הגדולה תל אביב. הוא היגיע בפעם הראשונה מקרית טבעון שבצפון, ( נסיעה בתחבורה ציבורית של כמה שעות) לתחנה המרכזית שבתל אביב , ירד מהאוטובוס והתחיל לצאת מהתחנה , כבר ברחוב הראשון ברחוב הגדוד העברי פגש את מייסד הפעילות שלנו את ריינינגר, אשר כאמור אפשר לאבא שלי להשתמש במחסן והטלפון שלו לתחילת הקשרים לאיסוף בקבוקי זכוכית ישנים של מיץ "פז" בעיקר לאלה המבוגרים שזוכרים את המיצים אשכוליות , תפוזים באותם הימים של תחילת תקומת המדינה. אבא אסף בקבוקים מלוכלכים או פגומים , טיפל בהם ע"י מיון ורחצה (כמובן כשגדלתי מעט כל קיץ הייתי יוצא לרחיצת הבקבוקים הישנים שנאספו במקום להיות בקייטנה) . ומכר אותם הלאה ליצרני חומרי הניקוי. כגון למר ארליכמן, שהיה ממלא בקבוקים אלו באקונומיקה ובשלב מאוחר יותר בסבון אמה.

לעומתו, מר ריינינגר, עסק בבקבוקים מיוחדים שהביאו מחוץ לארץ . בקבוקי יין . תרופות. והיה נציגה בישראל של חברת "בראון" חברה יהודית אמריקאית אשר עסקה בשיווק מכלים לענף הקוסמטיקה. וכמו מי קולון של תיא, , לקה לציפורניים, וכד.

עם חזרתי מהתערוכה ,אבא שלי הכיר לי את האדם היקר הזה מר רייניננגר, שסיפר לי את הסיפור על תחילת עבודת אבא שלי בתל אביב. כי מאבא שלי "השתקן" לא קבלתי את המידע הזה, כאמור למר רינינגר היו קשרים ויחסים עם חברות בינלאומיות והוא סייע לנו בניסוח ובכתיבת המכתבים על מכונת כתיבה ישנה שהוא נתן לי. התחלתי לכתוב לספקים השונים כמה מכתבים , ( בנוסח קבוע שקבלתי ממר ריינינגר) אבל תשובות לא הגיעו , ואם הגיעו לאחר חודשים רבים הגיעו עם יותר שאלות נוספות לבירור מאשר תשובות. באותם הימים החלו להופיע מכשירי הטלפרינטר לחברות סחר ולעסקים., אשר שיגרו מברקים ברשת הטלקס. כי עד אז היה רק במוסדות ממשל. שלטונות הרייך פיתחו את רשת הטלקס בצורה משמעותית. מכשיר הטלפרינטר היה מיועד רק לחברות ומוסדות גדולים עם תנועת מידע גדול יחסית, עבור העסק הקטנטן של אבא שלי זה לא היה כלכלי. לאחר תקופת מה, נחשפנו לחברת כוח אדם בשם "מנפוואר" אשר סיפקו שירותים שונים לאנשי העסקים בתחום כוח אדם, אבל גם עסקו בשליחת מברקים. לחברת "מנפאוור" היה מכשיר טלפרינטר ועובדת מקצועית שהפעילה את המכשיר , היא הייתה דוברת גם שפות שונות וסייעה לי רבות בתרגום , ושליחה המברק והכל בעלות סבירה. כך התחלתי את ההתקשרות שלי עם עשרות החברות , הייתי מתקשר לחברת מנפאור בטלפון, הקראתי בעברית את רצוני. היא תרגמה לאנגלית, התקשרה אלי לאישור, וזה שוגר במכונת הטלפרינטר ( סרט צהוב מחורר ) . התשובה הגיעה בסרט הצהוב. תורגמה משפת מכונה לכתיבת אותיות בעיקר לאנגלית. היא התקשרה אלי והכתיבה לי את התשובה בעברית. , וכך התנהל הקשר הראשוני. שלי עם העולם העסקי החיצוני, מייגע אבל טוב יותר ממכתבים.

אני זוכר שהטלקס הראשון שקבלתי מחברת בראון הייתה תלונה מבעלי החברה על העובדה שאני מבזבז כספים ומשאבים ושולח בטלקס, כי שליחה במכתב זה , זול, טוב ויעיל יותר. הכנתי מערך שליטה, תיוק ומיקום לאיסוף וקבלת הדוגמאות. קרוב לשנתיים עסקתי בקשירת קשרים בודדים עם חברות אמריקאיות, אירופאיות . אבל מה ואיך מייצרים עסקים מכך.-לא ידעתי ומאבא שלי לא קבלתי תשובות. אבל, אבא שלי אשף התקשורת הבין אישית , אירגן לי פגישה עם מנכל לילית מר.דוד נוסבאום , ואכן אותו נוסבאום בקש ממני שאתכנן עבורו בקבוק שמפו מפלסטיק, לא אתפלא אם אבא שלי אפילו מימן את הפרויקט וכול זאת כדי שתהיה לי מעורבות שמעניינת אותי בעסקים שלו. הגשתי כמה רעיונות (מחשב לא היה) שבוצעו עם ציור על דפי קנסון עם עפרונות גיר צבעוניים. כמובן שהוא שילם לי ביד נדיבה, אבל את פגישות ההמשך ביטל.

לימים, כמה שנים מאוחר יותר חברת עץ הזית יצאה עם הבקבוק שתוכנן ללילית בשם המותג "שמפו פלירט".

פגישה נוספת שאבא שלי סידר לי עם מנכל יצהר מר מאיר בו חיים, אשר בקש בקבוק פלסטיק קטן למוצרי הגנה בפני השמש . פרויקטים אלו וההתכתבויות היו הקטליזטורים העיקריים ואהבה שלי ליצירת החדשנות. בוקר אחד, ניכנס לחנות שלנו ברחוב וולפסון 48 בתל אביב בחור צעיר , נמוך קומה. והציע לנו לרכוש ולמכור בחנות משאבות מינון, תוצרת אנגליה, אלו משאבות שראיתי גם בתערוכה, זה היה מר סמל אמיר.

אמיר אשר הביא אתו מיגון מוצרים מעניינים , ובתיווכו של מאיר בן חיים, ידידינו המשותף, פתחנו יחד שותפות שתעסוק בפיתוח מוצרים פלסטיים. אמיר סמל שבמקצועו העיקרי הוא מהנדס מזון, ונחשף לאריזה בהיותו מנהל המעבדה של החברה הישראלית לקופסאות פח -קניאל של היום. אמיר שהיה לו במשרד מכונת הטלפרינטר. שהבין כבר בעסקים, הבין באריזה וכמובן בהתאמת החומר הנמצא במיכל לחומר הפלסטיק הנכון היה אבי אבותיי בתחום אהבתי וההתקשרות המהירה שלי לתחום האריזה. בכוחות משותפים ובניהול ודחיפה של אמיר סמל היינו שותפים בהעברת בקבוקי הקטשופ מזכוכית לכול ארבעת היצרנים הישראליים (ויטה. אוסם. עסיס, מטע).

בקבוקי סירופ לשתייה של עסיס ויכין - בקבוקי הזכוכית היו בנפח 700 מל, ומכיוון שבקבוק 700 עובי דופן הפלסטיק ,(PVC נראה קטן מאוד כאשר הוא עשוי מפלסטיק (כמובן בתחילה זה היה ב הוא הרבה יותר דק מזכוכית. לכן הועברו לבקבוקי 1 ליטר. המשמעות הוספה של כ 300 מל לכול בקבוק, כדי שהבקבוק יראה חזותית בגודל שהצרכן רגיל אליו.

וכך החלו בהיקושים הגדולים לבקבוקי שמפו, מוצרי טיפוח , מזון ומה לא...... הבדלי ההפקה של מכלי הזכוכית לעומת מכלי הפלסטיק הם מהותיים. את בקבוק זכוכית מייצרים במפעלים גדולים, עם קווי ייצור מובנים , הם עתירי כוח אדם. ואנרגיה. ואילו את ייצור בקבוקי הפלסטיק יש אפשרות לרכוש מכונה לייצור מוצרים מיוחדים ובטכנולוגיות מיוחדות כ "מוצר מדף". הכנות והפקת מוצרי הפלסטיק כמו ביצוע התבניות הן בעלות של אלפי דולרים בודדים. בזכוכית עשרות ומאות אלפי דולר. מנת ייצור בפלסטיק היא ברמה של אלפים-עשרת אלפים. בודדות, ואילו בזכוכית במאות ומיליונים . זמן ההפקה בפלסטיק בהיקפי זמן של שבועות. לעומת הזכוכית המצריכה היקפי זמן של חודשים רבים. מכאן, שהחדירה של בקבוקי פלסטיק ומיון לתעשייה של שוק כול כך קטן, הייתה מהירה, כמו למשל: ייצור צנצנות הריבה והדבש בזכוכית בארץ הייתה כשבועיים בשנה כדי לייצר את ההיקפים השנתיים של מוצרים אלו. יצור בקבוקי היין היה צורך בחודש בלבד, תנאי האספקה והחוסר גמישות של תעשיית ייצור בקבוקי הזכוכית דחפה במהירות את מכלי הפלסטיק. חברות כמו סנו בניהול מר ברונו הבין מיד במציאות החדשה את מהות ה"מושג" של מיתוג המוצרים על המדף ובקש בצורה שוטפת בקבוקים ייעודיים לכול צורך. לניקוי לשירותים. לרצפה ,לכלים. לנחושת -לכל שימוש בקבוק שונה. PET וכך פרויקט רדף פרויקט . טכנולוגיות חדשות של הזרקת ניפוח חדרו לארץ, ושימוש בחומר ה שהוציא מיד את צנצנות הדבש, בקבוקי שמן מאכל. מיונז וכד לפלסטיק משימוש.