הצטרף לרשימת התפוצה שלנו

והשאר מעודכן

אבי הוברמן

יזם ואיש תעשייה.

 

 מאות מיזמים בישראל, סין ואירופה ומגוון, ומעל ל-1000 ימי פגישות בסין, ו- 1200 ארוחות עסקיות שהפכו לשיתופי פעולה מצליחים.

פוסטים אחרונים

הילד משלם בחייו הבוגרים על חיבוק הדוב של ימי ילדותו


ערב אחד החליטה גיני לצרף את בנה בן ה-12 ואת בעלה לארוחת הערב. וכך, יצאנו חמשתנו לבלות בעיר צ'ינגדאו באזור מבשלת הבירה המפורסמת "צינגטאו" ((Tsingtao, שנוסדה בצ'ינגדאו ב-1903 על ידי גרמנים. עם השנים הפך אזור זה לאתר בילוי תיירותי, בעיקר לבני נוער. גיני, המזכירה האישית שלה, ואני, אספנו את הבעל ואת ילדם והמשכנו לכיוון אזור הבילוי. לכל אורך הנסיעה גיני לא הפסיקה לדבר עם בנה, כנראה על מה שעבר עליו במהלך היום, בבית ספר. היא לא הפסיקה "לחפור לו", היו אומרים הילדים בישראל. אני לא בדיוק הבנתי מה נושא שיחתם, אבל העובדה המאוד בולטת היתה שהבן, לא הראה שום סימני עצבנות או רוגז על אימו. ההיפך הוא הנכון, הוא ענה לכל שאלותיה בנימוס והאריך בתשובותיו לכל שאלה של אמו. אופן דיבורו היה רגוע ואפילו מתלהב. יש לציין שבשבילי זו הייתה הפתעה נעימה, ואפילו התרגשתי לנוכח שיתוף הפעולה של הבן ויחסו לאימו. הגענו לאזור הבילוי. עלינו לבניין המשמש לחנייה מוסדרת ויצאנו לרחוב. בחוץ היה צפוף והומה. המוני אדם גדשו את המדרכות ושורות צפופות של כלי רכב נעו באיטיות על הכביש. ריחות שונים מילאו את החלל, עשן ופיח היתמרו מהמסעדות ומדוכני האוכל מסביב. לא הצלחנו ללכת על המדרכה ונאלצנו לפלס את דרכנו על הכביש הסואן. נכנסנו למסעדה גדולה ומרווחת. עיטורים סיניים אותנטיים של מוביילים אדומים, קישטו את המקום. המסעדה הייתה מסעדת שירות עצמי. בכניסה - היו ערוכים שולחנות ועליהם מגשים מלאים כל טוב, סירים מהבילים על פלטות חימום, וערמות של צלחות שרק המתינו לסועדים שיעמיסו עליהן בסגנון של "אכול ככל יכולתך". פילסנו את דרכנו לשולחן. גיני בעצה אחת עם בעלה, לקחה פיקוד והושיבה אותנו, כל אחד במקומו. את בנה הושיבה אחרון בסדר הישיבה. גיני לוותה אותי לאזור הבופה, והסבירה לי על הרכבן וטיבן של המנות המיוחדות במסעדה. היו שם מאכלים סיניים שהשפעת התרבות הגרמנית, ששלטה בעיר בעשור השני של המאה הקודמת, באה לידי ביטוי באופי המנות. המנות החמות נראו מורכבות ומתוחכמות. היה מגוון גדול מאוד של ירקות טריים, ומנות עם בצקים בצורות ובמילויים שונים ומגוונים. מילאתי את הצלחת בכל טוב, דואג לא לפספס כלום ולטעום מכל מה שרק ניתן. חזרתי לשולחן. כל אותה העת, הילד ישב וחיכה ליד השולחן. לא קם מכיסאו. האב הביא כמה מנות לשולחן ופנה לבנו בשאלה קצרה. לאחר מכן, חזר האב לשולחן הבופה להביא מנות נוספות. הבן המתין ועדיין לא התחיל לאכול. רק לאחר שכולם התיישבו הילד התחיל לאכול, תוך כדי שיחה נינוחה עם ההורים. איזה משמעת! איזה נימוס ! ממש הופתעתי. המשכנו לשוחח באנגלית על גידול ילדים ומהות העניין במיוחד בסין שלכול ילד יש לפחות שישה מבוגרים שמטפלים בו.

שישה מבוגרים וילד

לילד הסיני יש זוג הורים, ויש גם סבים וסבתות משני הצדדים. כלומר שישה מבוגרים מטפלים בילד אחד. שישה מבוגרים המנסים להתמודד כל בוקר על הזכות להעיר את הילד, ולהוציאו ממיטתו המפנקת, הנוחה והנקייה, לשרוך את נעליו וערב קודם, לזכות ולצחצח אותן, להיות אלה שמגישים לו את ארוחת הבוקר המזינה, להביאו ולהחזירו מבית הספר, לחוגים שהוא משתתף בהם ואיך לא? לעשות איתו את השיעורים. שישה מבוגרים, הנאבקים על זמן איכות עם הילד. הילד. מרכז המשפחה. כולם "מכרכרים" סביבו, נותנים, עושים משקיעים... אבל... ההשקעה צריכה להיות מניבה!!! הילד הוא מקור הגאווה של המשפחה!!! הוא חייב להביא ציונים גבוהים, חייב להיות ממושמע , לכבד את ההורים, את הסבים והסבתות, להיות מנומס. אבל כל זה עומד בעוכריו. הוא גדל להיות ילד רכרוכי, ללא חשיבה אופרטיבית עצמאית, מתקשה בפתרון בעיות ובהתמודדויות עם קונפליקטים. הוא קשוב למבוגרים, אך בגיל מאוחר הוא מתקשה בניהול עצמי, בלקיחת אחריות בלהוביל פרויקטים, חברה, ארגון ועוד. הילד 'משלם' בחייו הבוגרים על 'חיבוק הדוב' של ימי ילדותו. ההורים דואגים בעיקר להישגיות ולמצוינות בלמידה. הילד לומד כמעט 14 שעות ביום, וזה כמובן על חשבון האינטראקציה עם ילדים אחרים. הוא אינו משחק עם ילדים בשעות הפנאי, כי עליו לשנן את הנלמד או להתעשר בלימודי נגינה, מדע וכד'. כבוד ונאמנות הוא אחד מאבני היסוד של התרבות הסינית. השפעות הקונפוציוניזם, הדוגל ביחסים הרמוניים של כבוד ונאמנות ניכרות בכל אורחות החיים. בין המבוגרים במשפחה סב וסבתא, בין הוותיק לצעיר, המורה והתלמיד, הבוס והעובד בארגון עסקי או משפחתי. אפילו בכביש ישנם יחסים הרמוניים וכבוד בין נהג רכב קטן לנהג משאית. העיקרון הוא - הרמוניה. ההרמוניה יוצרת זרימה של כבוד ונאמנות. גם בהצגת החברה על ידי הבוס, הוא יציין קודם את המפעל או את שם משפחתו, לפני שמו הפרטי, תוך כבוד בהסתכלות הדדית וכבוד בעיון בכרטיס הביקור שנמסר לו בשתי ידיים, כאשר הכיתוב והפרטים לכיוון המקבל.

סוף תקופת מדיניות הילד האחד

כ - 35 שנה מאז 1979, הייתה נהוגה בסין מדיניות הילד האחד ועד לימים אלו, בהם הוחלט לאפשר הבאת שני ילדים. מדיניות הילד האחד באה לפתור את בעיית הרעב שפקדה את סין מאז שנות ה - 50 של המאה הקודמת, ולמנוע אותו. באופן עקרוני מדיניות זו השיגה את מטרתה. הכלכלה שהייתה עתירת כוח אדם הבינה שהיא צריכה להיות עתירת הון וטכנולוגיות. יחד עם זאת הסינים שילמו מחיר כבד בשל התערבות הממשלה. חוסר בגידול הטבעי גרם לזה שהדור הצעיר אינו ממהר לעזוב את בית ההורים, גיל הנישואין עלה. תכנון משפחתי קפדני. עלייה בהיקף המספרי של הגברים לעומת הנשים (כ 45 מיליון גברים יותר מנשים), בשל הפלות של עוברים ממין נקבה. עלייה בתוחלת החיים גרמה לעלייה בהיקף האוכלוסייה המזדקנת, וצמצם משמעותית את היקף האוכלוסייה העובדת. יתירה מכך, אחריות הצעירים למבוגרים גורמת לנטל כבד לצעירים בטיפול בהורים בסבים ובסבתות. פרט לאיכות החיים, סין שילמה בנדידה של הצעירים מהכפר אל העיר, מה שגרם לעלייה משמעותית של האוכלוסייה בערים, שלא היו ערוכות לקליטתם, וכתוצאה מכך נגרמה פגיעה משמעותית באיכות הסביבה (מערכות ביוב, הוצאת אשפה). הפסולת שפולטים הסינים כבר כיום, מזהמת את האזורים המאוכלסים בצורה של כמעט שואה אקולוגית, רק בשנים האחרונות מיד בתום האולימפיאדה שהתקיימה ב 2008, סין החלה להשקיע משאבים עצומים , ובחוקים אכזריים לשיפור איכות חיי האוכלוסייה הסינית. אבל, להערכתי המשפחות הסיניות התרגלו למדיניות הילד האחד. הן התרגלו לתא המשפחתי המצומצם. ההורים הנמצאים במצב כלכלי סביר וטוב, יעדיפו להשקיע את זמנם וכספם בילד אחד ולא לייצר לעצמם מעמסה כלכלית נוספת. כך שאין לצפות לגידול מהיר באוכלוסייה, בטח לא כמו שקרה בשנות החמישים של המאה הקודמת, בתקופה שבה הממוצע היה 6 ילדים למשפחה, ואילו כיום עומד הממוצע על 1.5 ילדים למשפחה. בערים הגדולות הממוצע עומד על פחות מילד אחד. אנחנו נמשיך לראות את ההורים משקיעים בילד האחד, וממשיכים לעודד אותו לשאוף למצוינות. ילדים אלו, לא יועסקו כפועלים בקווי הייצור. כבר כיום ניתן לראות כ-10 מיליון מהנדסים לומדים באוניברסיטאות ברחבי סין.