"גחלת הזכרון"- מקורה בסין

05.02.2016

 


"אתה צודק...היום הוא ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה. איך יתכן ששכחנו...."  הגיב חברי לשאלתי על קיום טקס או אירוע כלשהו לציון יום חשוב זה לעם היהודי....חברי ממשיך,  "באמת לאחר ליל הסדר המשותף שקיימנו עם כמה משפחות חברים שגרים בסביבת המגורים שלנו,  הוזכרו האירועים שאמורים להיות בעתיד הקרוב כמו יום השואה, יום הזיכרון לחללי צה"ל, יום העצמאות ואפילו חג השבועות....אבל באמת אני לא הייתי מספיק ער לעובדה שהיום הוא יום השואה. ועסקנו יותר בברביקיו של יום העצמאות..."

 

כך ישבתי עם חברי הישראלי לארוחת צהרים, באחת המסעדות במלון בה שהיתי בעיר הגדולה והמודרנית שנזן הנמצאת בדרום מערב סין בסמוך להונג קונג.. דנו שם על ההמשך הפעילות העסקית בינינו ועל הפגישות המשותפות המתוכננות לנו ליום שלמחרת. ואני כול הזמן מהרהר בליבי..."איפה טעיתי?", הרי תכננתי בקפידה את לוח הזמנים לנסיעה, וכך יצאתי מיד בתום החג השני של פסח כדי להיות עם משפחתי במהלך כל החג.

 

 

 

 התחלתי את מסעי בעיר הגדולה שנחאי וסביבתה לפגישות  עסקיות העוסקות בתחומים ובמשימות שהיו על הפרק באותו הזמן. ותכננתי מראש להיות ביום השואה בעיר בה נמצאות  משפחות ישראליות רבות עם קשרים קהילתיים משותפים כמו גני ילדים. חב"ד ועוד. לכן  בחרתי את העיר שנזן - עיר מרכזית וחשובה זו והייתי משוכנע שהם מאורגנים  בקהילה המצומצמת, בעיקר עבור ילדיהם בעולם הישראליות  והיהדות כדי לשמור על הגחלת.

 

יום השואה חשוב לי במיוחד-אני בן של הורים ניצולי שואה שכל משפחתם נכחדה בשואה למעט אח של אבא ואחות של אמא.  העובדה של היותי יהודי וישראלי גאה, מנעה ממני תמיד בשבועות אלו להעדר מן הארץ  כדי להשתתף בטקסים ובכלל לחוות את האווירה

 אבי, עסק רבות בזיכרון השואה, בזיכרון עיירתו  וולודאבה שבדרום מזרח פולין על גדות נחל הבוג, ובסיוע  רב  למבוגרים ולאלמנות מניצולי העיירה.

 

סייעתי כל השנים לאבי בעיקר בתכנון וביצוע  וניהול פעיל ואקטיבי  של יום הזיכרון החל תמיד  בתקופת פסח, אשר ציינה  את האקציה האחרונה והאכזרית מכולם בפסח 1943, שבה נוקתה העיירה סופית מיהודים. נתבקשתי להמשיך ולארגן טקס זה מספר שנים אף אחרי מותו של אבי .    יום הזיכרון היה תמיד אירוע מרכזי  ומרגש שבה נפגשו  והתראו כול שארית העיירה , ואני מרגיש  שכול שנה הולכת ופוחתת כמות השורדים , וכיום כמעט ולא נשארו.

 

מכאן שזו השנה הראשונה להיעדרותי מהארץ בתאריך  זה ולכן בתכנוני בסין, לא רציתי לוותר על יום חשוב לי . ובשיחות מוקדמות עם חברי ועם אנשי חבד הבנתי שאגיע לעיר שבה ליכוד הישראליים שבה בוודאי יציין את  יום השואה בצורה זו או אחרת. וכך גם אילצתי  את לוח הזמנים שלי להיות בעיר שנזן ביום זה. ואפילו הכנתי  סיפור  קצר  על אירועי  הלילה האחרון של אבי בעיירה לפני בריחתו ליערות  והצטרפותו לפרטיזנים.

 

ואכן בטיסת הבוקר  משנחאי טסתי לכיוון שנזן. וחברי שלח את נהגו לאסוף אותי  משדה התעופה  בשעות הבוקר המאוחרות לכיוון בית המלון. בלובי המלון חברי מחכה לי. אני מבצע רישום במלון עולה לחדרי מתארגן ויורד ללובי . ואנחנו יושבים כדי לתאם סופית את לוח הזמנים שלי לערב ולמחרת. כי כאמור באתי בעיקר לציין את יום השואה ולהמשיך בדרכי לעיר גדולה  גואנגו ממערב לשנזן.

מיד  בתחילת הפגישה...אני שואל לתומי ...."יום השואה...הערב..?"..חברי  שותק, מנסה לאסוף את עצמו, הנחתתי עליו  משא כבד, במבוכה בלתי רגילה. פניו האדימו...הבנתי שמשהו קרה...

 

חברי מבקש סליחה, כי הוא מבקש להתקשר . הלך הצידה לחדר אחר  והחל להרים טלפונים ולשוחח... ותוך כדי הליכה יצא מלובי המלון, חזר ללובי. חסר סבלנות וחזר אלי...

 

מתנצל, כי יום  השואה לא מצוין בשום מקום בעיר  בצורה מאורגנת. " התקשרתי לכמה מחברי הפעילים בקהילה הישראלית ולא  ידוע להם על ציון יום חשוב זה." הטלפון מצלצל חברי עונה ומהשיחה אני מבין שקיבל תשובה שלילית נוספת. ושוב טלפון ושוב כנראה תשובה דומה.

חברי שוב מנסה להתנתק ממני, יוצא מחוץ לחדר  משוחח תוך כדי הליכה  וחוזר ומתנצל שוב ומודיע לי כי אשתו מבקשת שהארוחה תתקיים בביתם.

וחזרנו לעסקים....אחה"צ מתוכננת פגישה במשרדו. תכניות על היום הקצר שלמחרת .יציאה  לאחד המפעלים  מצפון לשנזן וחזרה בשעות  הצהרים המאוחרות  למשרד ומשם ייקחו אותי לעיר הבאה שבה אני צריך להגיע.

אחרי הארוחה יצאנו למשרדו, ולאחר פגישה עסקית קצרה   יצאתי לקנות באחד הקניונים הגדולים והמפוארים מתנות למשפחת חברי  ולשני ילדיו לאירוח של הערב, השעה הייתה כבר שעת ארוחת הערב לכן  יצאנו ישירות לביתו.

שני ילדיו שהכירו  אותי שמחו לראותי  ושאלו  אותי בהתעניינות רבה למעשי וקצת על ישראל. כמובן גם האישה. ואני מבין שהוזמנו עוד משפחה של זוג הורים וילדה, כולם ישראליים אשר ביצעו רילוקשיין בעיר שנזן עקב פעילותם העסקית.   האישה הכינה 6 נרות , והבת של החברים שהיא עדיין בגיל הגן, ציינה שבגן סיפרו  להם היום על המלחמה הארורה שבה נרצחו  מיליוני יהודים. והשורדים עלו לארץ ישראל להקים מדינה משלהם...

הדלקנו את הנרות חברי אמר כמה מילים. האישה קראה את שיר הפרטיזנים   ואז אני הוספתי  את סיפורו של אבי. על  ההתמודדות שלו בימיה האחרונים של העיירה. על המרתף שבו המשפחה התחבאה  שהיה מיועד ל 6-8  אנשים והתמלא ביותר מ-30 . ועל איך שאבי שיטה  בגרמנים שלא גילו אותם מכיוון שאבי פירק את השמיכות המלאות בנוצות  ופיזר את תכולתם בכול הבית וכך הפך את הבית  שייראה שבמקום הזה כבר היו והגרמנים יבינו שאין בבית הזה אף אחד. הם הצטופפו 3 ימים ולילות עד שהחליטו באחד הלילות  לצאת מהמרתף ולברוח במהירות מחוץ לעיר ולהצטרף לפרטיזנים.  הייתה הקשבה מלאה והילדים שאלו כמה שאלות נוספות  וכך ניהלנו שיחה על מהות וחשיבות המלחמה  ההיא בהיסטוריה של העם היהודי וחלקינו בבניית הארץ.

השיחה התגלגלה מהר מאוד  בהסבר ההורים על פעילותם ולמה בעצם הם יושבים שם ואינם חלק מההתמודדות של העם הזה בישראל. הם הסבירו לילדים שהם נמצאים בתקופה זמנית ואינם פוגעים במורשת היהודית והעיקר הישראלית.

הרגשתי שזו הפעם הראשונה שהם משוחחים כך עם ילדיהם, שיחה  ישירה מהלב, על הסיטואציה שבה משפחה ישראלית  נמצאות בדילמות מורכבות בחינוך  הילדים  ואחריות ההורים  לסיטואציות המיוחדות  שבהם  הילדים  חיים את חייהם.

השעה הייתה כבר מאוחרת, כשנפרדתי ממארחי בהרגשה מעורבת: מצד אחד  הרגשתי שתרמתי משהו לחברה הישראלים היושבים בסין ושכחו מאין הם הגיעו. ומצד שני  יצרתי להורים  התמודדות  לא פשוטה עם ילדיהם ועל התוצאות העתידיות בחינוך הילדים.

בהמשך השהות שלי בסין . החוויה הטרידה אותי, מאוד.  הבנתי שיש צורך לעשות מעשה.

יום השואה מוזכר כיום אך ורק במסגרת המרחב הציבורי: רשות המקומית. מועדונים חברתיים. טקסים במוסדות חינוך וכד.  יש צורך לתת אפשרות לזיכרון  השואה להתקיים גם במסגרת המשפחה .

בחזרתי לארץ התחלתי  מיד באפיון הרעיון. ואכן  אחרי כשנתיים ימים , נולד הפרויקט "גחלת הזיכרון"  EMBER TO REMEMBER". הערכה שהיא קופסא בצבעי –כחול-שחור (משואה לתקומה)  הנפתחת בצורת מגן דויד וכוללת  ספרון עם 6 תובנות בנושא השואה .מתקן מיציקה מתכתית בעיצוב מיוחד המיועד  להדלקת 6 נרות. כך שמשפחה תוכל לארגן לעצמה טקס קצר במסגרת המשפחה. חווית  החסר שלי של טקס יום השואה בהיותי בסין  הוליד פרויקט .

זו תהיה תרומתי הקטנה  יחד עם שותפתי הגב. קארין וגר  ובתמיכת י מר שבח וייס ו"ר הכנסת ושגריר ישראל בפולין לשעבר ולאחר מכן כיהן כיו"ר מועצת יד ושם. לזיכרון יום השואה בעולם כולו ולפחות אצל היהודים והישראלים היושבים בניכר.

 

 

 

 

 

 

 

Please reload

Please reload

פוסטים אחרונים

אבי הוברמן

יזם ואיש תעשייה.

 

 מאות מיזמים בישראל, סין ואירופה ומגוון, ומעל ל-1000 ימי פגישות בסין, ו- 1200 ארוחות עסקיות שהפכו לשיתופי פעולה מצליחים.

הצטרף לרשימת התפוצה שלנו

והשאר מעודכן