ארוחת ערב לשנה החדשה

01.19.2016

 

 

מארחיי ביקשו שאגיע לארוחת הערב שתיערך בבית המלון שבו התאכסנתי, קרוב מאוד למפעל. קיבלתי את הזמנתם בשמחה.

 

כולם יצאו להתארגן לאירוע, ואני חזרתי לחדר מוקדם מהצפוי, שמח על ההזדמנות לנוח מעט. לאירוע לבשתי חליפה ועניבה וירדתי לחדר האוכל, שבכניסה אליו כבר נאספו המון אנשים. ראיתי רשימת שמות, וגם את שמי זיהיתי בתוכה, אך מאוית בצורה שגויה. לשם משפחתי נוספה האות N ונכתב HUBERMANN במקום HUBERMAN.

 

בחצי חיוך וכבדרך אגב אמרתי לטום, המארח הסיני שלי, שנפלה טעות בכתיבת שמי. בדיעבד הבנתי שנהגתי לא כשורה, ביישתי את מארחי! עשיתי את הטעות הראשונה שלי בסין! הערתי למארח שלי הערה שאינה במקום, בניגוד לתרבותו. לא הייתי צריך להתנהג בצורה מבישה כזו.

 

 

 

 

 

 

טום נבהל והתנצל ובמקום החלה להיווצר תכונה. נראה שמישהו נשלח בדחיפות לטפל בעניין.  מארחי הוביל אותי לשולחן הנשיאותי של הערב והראה לי היכן אשב. הכיסא שיועד לי היה הכיסא היחיד ללא פתק עם שם. מישהו לקח גם אותו כדי לתקן את הטעות.

 

מיסטר האס, המנהל העסקי של המפעל, התיישב לידי. לאחר דקות אחדות הביא צעיר את הפתק עם שמי המתוקן. הודיתי לו בחיוך נבוך ופניתי להסתכל סביבי. מצאתי את עצמי באירוע מיוחד של החברה לכבוד השנה החדשה. במקום נכחו כ-500 איש, כולם ישבו סביב שולחנות עגולים ומקושטים בשרשראות נייר אדומות. הסינים מאמינים שהצבע האדום מרחיק את הרוחות הרעות, וזה הזכיר לי את ה"עין הרעה" והסרט האדום שעונדים בארץ. ברקע נשמעו רעשי חזיזים ומהומה רבה. סדר הישיבה היה לפי הדרג הניהולי –  אינטראקציה שאינה רשמית כלל לא התקיימה. בזה אחר זה עלו נציגיו הבכירים של המפעל וברכו את העובדים לשנה החדשה.

 

ראש השנה, שנחגג בין סוף חודש ינואר לתחילת חודש פברואר, הוא החג החשוב ביותר לעם הסיני. הסינים מכנים את החג בשם חג האביב וחג שנת הירח החדשה. החגיגות נמשכות כשבועיים, והמאמץ העיקרי במהלכן הוא להרחיק את המזל הרע ולהביא מזל טוב. כחלק מההכנות לחג הסינים מנקים את הבית ביסודיות, מקשטים אותו בקישוטים רבים בצבע אדום עז ומוסיפים יסודות בעלי מזל כמו פרחים, תפוזים ועוד, הכול כדי להרחיק את הרוחות הרעות. בכניסה לבית תולים אלמנטים קישוטיים ויורים לאוויר זיקוקי דינור כדי להרחיק רוחות רעות.

 

החג נחגג כאירוע משפחתי. המשפחה המורחבת מתכנסת לארוחות מסורתיות משותפות ולטקסים ביתיים. כל המנות שנאכלות בארוחה הן סגולה למזל טוב, לעושר, לבריאות ולהצלחה. את ימי החג מקדישים בני המשפחה לאיחוד ולביקור קרובי משפחה וחברים. ברחובות מתקיימות תהלוכות חגיגיות עם רקדנים, שיוצרים צורות של אריה ודרקון, המסמלים מזל טוב. בריקודים ובנגינה על מצלתיים וגונג, מרחיקים את המזל הרע.

 

בגלל החשיבות הרבה לחג ולערך המשפחה, העובדים הסינים חוזרים בתקופה הזו לביתם. כאמור, ישנם אזורים שהעובדים שוהים במפעלים שנה שלמה ורק לקראת ראש השנה הם יוצאים לביתם. בתקופה זו מערך ההיסעים הכולל טיסות, רכבות ואוטובוסים, עמוס במיוחד.

 

כל אחד מהעובדים נושא עמו לביתו אין ספור חבילות ומתנות. בדרכם הביתה העובדים נדרשים לעבור דרך הערים ולרכוש כלי בישול ואביזרים נוספים למשפחה, ובתים רבים מתחדשים באביזרים ובריהוט.

 

העובדים חייבים להגיע למשפחתם בכפר בזמן, מה שמאלץ רבים מהם לעזוב את מקום העבודה שבועות אחדים קודם לכן. כיוון שלחלק מהכפרים האוטובוס מגיע רק אחת לשבוע, כל אחד צריך להתאים את לוח הזמנים שלו כך שיגיע בזמן הביתה. הפעילות העסקית והתעשייתית בסין מוגבלת מאוד בחודשי החג האלו, בגלל היעדרויות העובדים על קווי הייצור ובמשרדים.

בחזרה לאירוע. השולחן היה עמוס במאכלים, שהתבססו על ברביקיו, טיגון וצלייה.

 

ריח השום והג'ינג'ר נישא מרחוק. כופתאות ממולאות בשרימפס, פירות ים ודג בחרס הוגשו בשפע. היין נשפך כמים.

במהלך הארוחה ניגש אליי בחור ונתן לי כרטיס ביקור. גם אני נתתי לו כרטיס ביקור מבלי לדעת מי הוא בכלל. לא יכולתי לקבל הסבר מטום כי הוא כבר היה חצי שיכור. כך היו רוב הנוכחים. בחלק האומנותי הופיעה זמרת והכול מחאו לה כפיים. בהמשך התקיים טקס חלוקת תעודות לעובדים המצטיינים וטום היה אחד מהם. לאחר שקיבל את התעודה, הוא ביקש את רשות הדיבור. הוא בירך את הנוכחים ואז הפנה את פניו אליי והזכיר לקהל את החלק שלי בהצלחתו ובבחירתו כעובד מצטיין. נשמתי לרווחה על שלא נתבקשתי לנאום בתגובה. כשטום סיים את נאומו חשתי בתכונה לעברי ובחיוכים לכל עבר. מנהל החברה שישב בראש השולחן, נעמד. האולם כולו השתתק מיד. האיש החל לגשת לכיווני. לא ידעתי אם הוא ניגש אליי או שקם לרגע כדי להתפנות.

 

ואז הוא נעצר לידי. במקביל, הגיעה בחורה שהצטרפה אליו, כשהיא אוחזת בדבר מה עטוף המונח על מגש. הבחורה שאחזה במגש כרעה לעבר המנהל. הוא הרים את החפץ, הביט בי והעביר אותו אליי בשתי ידיו. הייתה זו מתנה עטופה בבד משי. חשתי מבוכה והתרגשות רבה. לא ידעתי מה לעשות וכיצד לנהוג. באותן שניות הציפו אותי שאלות רבות.

 

האם ליטול את המתנה? לפתוח אותה בנוכחות האנשים? ליטול את המתנה ביד ימין או ביד שמאל? להודות למנהל או שעליי גם לנאום לפני הקהל?

 

הכול קרה במהירות. לקחתי את המתנה בשתי ידיי והנחתי אותה על השולחן. הושטתי את ידי למנהל והודיתי לו על הזכות לעבוד אִתם. לא ידעתי אם הוא מבין את דבריי, שכן הוא ענה לי בסינית. הבחורה שעמדה לידו תרגמה את מה שאמרתי.

הרמתי את המתנה כמחווה, לכיוון הקהל. כולם נעמדו ומחאו כפיים דקה ארוכה.

 

דמעות בצבצו בעיניי למראה המחווה המרגשת הזו. בסיום האירוע הרשמי הפכתי למרכז האירוע. כל אחד ממאות האנשים שנכחו באירוע, חש צורך לבוא ולברך אותי.

 

נאלצתי לתת כרטיס ביקור כמעט לכל אחד.

 

למחרת בבוקר היה עליי לטוס מוקדם ליעד אחר. כשירדתי מחדרי אל הרכב, מנהלים רבים חיכו בכניסה לבית המלון בכדי להיפרד ממני. קודם לכן הגיע טום עד סף חדרי ולקח עבורי את המזוודה. הוא הכניס אותה לתא המטען ואני נכנסתי למכונית.

 

ראיתי את כולם עומדים ומביטים לעברי. יצאתי החוצה וברכתי לשלום כל אחד ממארחיי.

 

רק אז יכולתי לנסוע ליעד הבא.

 

Please reload

Please reload

פוסטים אחרונים

אבי הוברמן

יזם ואיש תעשייה.

 

 מאות מיזמים בישראל, סין ואירופה ומגוון, ומעל ל-1000 ימי פגישות בסין, ו- 1200 ארוחות עסקיות שהפכו לשיתופי פעולה מצליחים.

הצטרף לרשימת התפוצה שלנו

והשאר מעודכן