לוויה סינית

12.25.2016

 

סטיבן המארח והשותף שלי,  ציין שאנחנו עומדים להגיע לאזור נאנג'ינג, אך לפני שנגיע, אנחנו מוזמנים לארוחת צהריים באחת המסעדות שבדרך. נכנסנו לעיר שהייתה מפויחת מאוד. באחד הרחובות ראיתי התקהלות של אנשים. כמה מהם לבשו לבן והבנתי שאנחנו נגררים אחרי מסע הלוויה. כשהתקדמנו מעט עם המכונית, ראיתי מהחלון אנשים רבים שהלכו דווקא בבגדים אדומים. סטיבן הסביר לי שככל הנראה האדם שנפטר היה מבוגר במיוחד. האדום מסמל אריכות ימים למשתתפים, בתקווה שיגיעו לגילו של המנוח. 

סיבת המוות, מצבו המשפחתי, מעמדו ותפקידו בחברה, כל אלו משפיעים על טקס הלוויה של הנפטר. הטקס מאורגן בכללים מוגדרים, כיוון שהסינים מאמינים שסידורי לוויה שאינם נעשים בקפידה, עלולים להמיט אסון על משפחת המנוח. לדברי סטיבן, בסין עדיין מקיימים טקסי שריפה.

 

 

 

 

הקבורה תופסת מקום חשוב בתרבות הסינית. הטקס הוא לרוב בודהיסטי. טקסי התפילה נערכים כל עשרה ימים, שלוש פעמים ביום, עד לקבורה. 

טקס הקבורה או השריפה נערך אחרי כמעט מאה ימים. ההכנות להלוויה יכולות להתחיל כאשר החולה עודו שוכב על ערש דווי. כשהאדם נפטר כל הפסלים בבית והמראות מוסרים או נעטפים בבד אדום. בכניסה לבית תולים בד לבן לסמל את אבל המשפחה. פעמון גונג ממוקם בצד הדלת, ולמרגלות הארון מכינים מזבח עם קטורת בוערת בנר לבן. לכל אחד מבני המשפחה הרחבה והנוכחים יש כדים ובהם קטורת. בצד המזבח מונחת תיבה לתרומה ועזרה הדדית.

 

הלוויה מתחילה מחצר ביתו של המנוח. ארון הקבורה, העשוי עץ מיוחד, מונח כשראשו של המנוח לכיוון פנים הבית. תצלום הנפטר מודבק בראש הארון ובתוכו מניחים מתנות ואפילו מזון כמנחה. כאשר סוגרים את הארון, מניחים מעליו בד או נייר צהוב ולבן, כדי להגן על הגוף מרוחות רעות ומסוכנות.

בהלוויה רגלית הולך נזיר בראש השיירה ושר מזמורים בודהיסטיים, לעזור למנוח להגיע לגן עדן. יש נוהגים לבכות וליילל. הזעקות הן סימן של כבוד ונאמנות למת. יש ששוכרים תזמורת מצעדים שמנגנת מוסיקה רועשת במיוחד כדי להפחיד רוחות רפאים.

בתי הקברות בסין ממוקמים בצלע ההר, בהתאם לפנג שוואי. עם הכנסת הארון לאתר הקבר, הנוכחים זורקים חופן אדמה לעברו. המשתתפים מקבלים שי קטן או מטבעות כסף בתוך מעטפות אדומות, להודות להם על נוכחותם בלוויה ולהבטיח את שובם הביתה בשלום. בני המשפחה האבלה לובשים סרט בד על שרוולם המשך מאה ימים. לילדים בד שחור, הנכדים כחול וקרובי המשפחה הרחוקים יותר – ירוק. בני המשפחה אינם מסתפרים במשך ארבעים ותשעה ימים. בכניסה לביתו של המנוח מניחים תמונת הנפטר   כדי שנשמת המת תחזור לביתה במהלך שבעת הימים הראשונים.

 

 

שיחת טלפון הפסיקה את תיאוריו של סטיבן. והמשכנו לכיוון המסעדה......

 

Please reload

Please reload

פוסטים אחרונים

אבי הוברמן

יזם ואיש תעשייה.

 

 מאות מיזמים בישראל, סין ואירופה ומגוון, ומעל ל-1000 ימי פגישות בסין, ו- 1200 ארוחות עסקיות שהפכו לשיתופי פעולה מצליחים.

הצטרף לרשימת התפוצה שלנו

והשאר מעודכן